בוקר אחד בפברואר 1956 יצא רב טוראי משה יפת , חייל בממשל הצבאי , יחד עם שיח' מרזוק סעיד מועדי , מוח'תאר הכפר הדרוזי ירכא שבגליל המערבי , לחלק צווי גיוס לצעירי הכפר . הם הגיעו לביתו של אחד , סולימאן סרחאן טריף , ושאלו אותו אם בנו כבר התייצב לשירות . טריף תקף אותם בצעקות : "אני מתנגד שבני יגויס . בן זונה מי שהסכים שהדרוזים חייבים גיוס . "ל"לצה אחר כך פנה למוח'תאר ואמר : "אם ייפצע בני באחד הגבולות עם מצרים או סוריה אני אשחט אותך . "ברחוב תלונה הוגשה למשטרה . חודש מאוחר יותר בשעת לילה הלך תושב הכפר ג'וליס , כאמל סלמאן טריף , אז בן שלושים , לביתו שבכפר . שבעה אנשים ארבו לו סמוך לביתו , התנפלו עליו , הפילו אותו לארץ , קשרו את עיניו בכאפייה ותוך כדי כך אמרו לו : "עכשיו תדע איך לחתום עבורנו ולשלוח אותנו . "לצבא טריף העביר יום קודם לכן למפקד גדוד המיעוטים את שמותיהם של כמה צעירים דרוזים חייבי גיוס , והוא העריך שזה הרקע לתקיפה . שתי התקריות לא היו יוצאות דופן והן מדגימות את יחס רוב הציבור הדרוזי לגיוס החובה שהוחל עליו , תחילה לשירות מילואים ( ב ( 1953 ואחר כך לשירות סדיר ( החל מ . ( 1956 הן גם ...
אל הספר