הפרדת קריאת הפשט מפרשנות הדרש

פרשנות פשט של יצירות תנ"כיות כיצירות ספרות שלמות , תקודם ותופרד מכל פרשנות דרש , או ניתוח מדעי המפרק את היצירה לגורמים . הצגה כזאת של היצירות הספרותיות בתנ"ך , תכוון את דעתנו לכתוב ביצירה ולא לכתוב ביצירה ספרותית או מדעית אחרת , כספרות המדרש או "ביקורת המקרא . " ההצמדה של כל יצירה תנ " כית ליצירות הספרותיות הנוספות הללו מסלפת את היצירה המקורית הן מבחינה ספרותית והן מבחינת מקומה והשפעתה על המורשת ההיסטורית והתרבותית , אשר בגינה ממלא התנ"ך תפקיד חיוני כל כך בחיינו התרבותיים . דמותו של אברהם , למשל , מסולפת בתודעת המייחסים לו את המסופר במדרש על הילד אברהם ששבר את פסילי האלים בחנותו של אביו , שעה שאברהם התייחס בכבוד אפילו ל"אל עליון" - אבי כל האלים הכנעניים , אשר על מזבחו הקריב קרבן , כשהיה אורחו של הכהן היבוסי מלכיצדק , מלכה של ירושלים . קוראי "שיר השירים" לא יוכלו לחוות את גדולת יצירת מופת זו בתולדות שירת האהבה החושנית , אם יבינוה קודם כל במונחים של פרשנות הדרש הרואה בו אהבה בין יהוה לכנסיה הקתולית או לכנסת ישראל . אי אפשר לחוות יצירה כאיוב כיצירה פיוטית ופילוסופית , מן החשובות והמשפיעות...  אל הספר