חוה במיתוס היהודי , ופרומתאוס במיתוס היווני , הם גיבורים ספרותיים ההופכים לסמלי ההומניזם בתרבות המערב . הם מסמלים את השחרור של בני אדם מכניעה חסרת דעת לטבע , ואת המרד נגד חוקים עריצים המבקשים לשעבד את האדם וליטול ממנו את חירות היצירה , המותנה בקידום הציביליזציה , כמו המצאת האש אשר פרומתאוס העניק לאנושות , והתפתחות הדעת , ההבחנה וההעדפה של טוב מרע , התנאי להתפתחות היצור והיצירה . אנושיותם של כל בני האדם היתה בלתי אפשרית , לו נותרו ביערות העד כמו הגן שבעדן , כנועים לטבע או לאלוהים , לוקים בחוסר דעת ובחוסר הבחנה בין טוב לרע , ללא בושה , שהיא תולדה של הדעת והמנוע של המצפון . בימינו , כשאימת הרלטיביזם הפוסטמודרניסטי מאיימת על אושיות החינוך ההומניסטי , כשהחינוך במקומות רבים הופך להכשרה מקצועית המטפחת מומחיות צרה וזונחת את פיתוח אנושיותם של חניכיה , גדלה סכנת החזרה לגן עדן של הבורות התרבותית וחוסר ההבחנה בין טוב לרע . על החינוך ההומניסטי מוטל לעורר מחדש את העניין וההתייחסות לדילמות היסוד הללו של אנושיותנו , בין השאר באמצעות יצירות קלסיות כסיפור חוה בבראשית ומחזה פרומתאוס הכבול של אייסכילוס .
אל הספר