מינוי דיינים לא תכירו פנים במשפט ( דברים א : יז ) שפטים ושטךים חתן לף ( דברים טז : יח ) . 1 בימי קדם , באשר עם ישראל ישב בארצו וכל הפעילות הדתית הרוחנית התמקדה בבית המקדש , הדיינים לא נבחרו ( במשמעות המודרנית של מלה זו ) אלא נתמנו על ידי המלך או על ידי בית הדין הגדול בירושלים . אסור היה לרשות המופקדת על כך למנות אדם למשרת דיין אלא אם בן עמד בדרישות חמורות ביותר ( ראה להלן . ( אפליה - לטובה או לרעה - של מועמד מסוים בשל סיבות שלא היו קשורות בכושרו להיות דיין ( כגון הופעתו החיצונית , עושרו וכי ) היתה מנוגדת למצווה "לא תכירו פנים במשפט . " . 2 הערכאה הגבוהה ביותר היתה הסנהדרין הגדולה , שנקראה גם בית הדין הגדול , גוף של דיינים שישבו בו 71 הברים . בראש הסנהדרין הגדולה עמד הנשיא , שמעמדו היה שקול כנגד מעמדו של משה רבנו בזמנו . הגדול בחכמי הסנהדרין לאחר הנשיא נקרא אב בית הדין , והוא ישב לימין הנשיא . הדיינים האחרים ישבו לפניהם ב"חצי , "גורן דהיינו , בחצי עיגול , על מנת שכל דיין יוכל לראות את כל חבריו , ואף הנשיא ואב בית הדין יוכלו לראות את בל הדיינים . הסנהדרין הגדולה ישבה בלשכה מיוחדת בבית המ...
אל הספר