כרך זה מתאר את המערכה המדינית והדיפלומטיה שניהלה ישראל כדי לשמר לפחות חלק מהישגי מלחמת סיני בכמה זירות : במועצת הביטחון ובעצרת האו"ם , בוושינגטון , בבירות אירופה , בארצות דרום אמריקה ואצל חברות הגוש האפרו אסיאתי . כמו כן עוקב הכרך אחר תהליך גיבושה של מדיניות החוץ של ישראל בנושא קריטי זה , כפי שנוצרה ועוצבה במוסדות , בגופים ובמנגנונים שהיו מעורבים בכך ; הממשלה , הכנסת , משרד החוץ , משרד הביטחון ונציגויות ישראל ברחבי העולם . גם תהליך זה , שהיה חשאי ברובו ורק תוצאותיו נודעו לציבור , עבר תהפוכות דרמטיות ונתגלעו בו חילוקי דעות קשים במעבר החד מנאום הניצחון של דוד בן גוריון ועד להחלטת הנסיגה של ישראל ולביצועה . מערכה זו החלה עם כינוסה של מועצת הביטחון כמעט מיד לאחר פרוץ הקרבות , ומטרותיה הלכו והשתנו במשך חמשת החודשים שבהם התנהלה . אמנם תוצאותיה של המערכה המדינית לא היו ברורות וחד משמעיות כמו אלה של המלחמה , שנסתיימה ב 5 בנובמבר בשבירת כוחו של הצבא המצרי בסיני ובכיבוש סיני על ידי צה"ל , פרט לרצועה ברוחב 15 ק"מ לאורך תעלת סואץ ( לפרטים ראו ראו לוח האירועים בעמ' צג , ( אך הן הוכחו בארוכות טווח ...
אל הספר