שפת מעשני הסמים התפתחה מאוד בעשורים האחרונים . בשנות השבעים היא כללה מספר מילים מועט ותמים , כגון אצבע , צינגלה וסוליה . מאז צמחה השפה והיא כוללת מאות מילים וביטויים מקובלים , וכן אלפי מילים וביטויים של קבוצות מעשנים מקריות , שלא הפכו נחלת הכלל . התופעה כרוכה בעלייה חדה כמספר המעשנים , ובכך שעישון הסמים הקלים הפך תרבות עולמית וזכה ללגיטימציה בתת תרבויות רחבות . עישון הסמים הקלים כרוך באופן ישיר גם בתרבות התרמילאית , שהשפה שנוצרה בה מוצגת בפרק הבא . לצד הסמים הקלים , בעיקר החשיש והמריחואנה , מתקיימת תרבות מקבילה ובדרך כלל נפרדת של מעשני הסמים הקשים , כגון הירואין , קוקאין ואופיום . לקבוצה זו שפה וביטויים משלה , והיא חוברת לשפת העבריינים שבקרבם מרוכזים מרבית המשתמשים בסמים אלה , ובה מתקיים הסחר בסמים . פרק מיוחד מוקדש לשימוש והעברה של סמים לבתי הכלא . בדרך כלל אין מעשני הסמים הקלים , המכנים עצמם סטלנים , מכירים את שפת הסמים הקשים . המקורות הלשוניים של שפת מעשני הסמים מגוונים , אך בולטים שלושה מקורות עיקריים . המקור הראשון הוא השפה הערבית , המשוקעת במסורת תרבות הסמים הישראלית והאזורית , ו...
אל הספר