בחברה הישראלית , כמו במרבית החברות המוכרות לנו , מהווה המגדר מרכיב מרכזי בריבוד ובאי השוויון הניכר במרבית תחומי החיים . היחס המגדרי בחברה אינו קבוע . בתחומי חיים שונים , ובמיוחד בזה המשפטי , הולכת ומתעצמת התודעה המגדרית ומתבטאת בחקיקה , המקפידה - ולעתים אפילו מחייבת - שוויון מגדרי . עם זאת , בתחומים רבים - ביניהם התרבות , התקשורת , שוק העבודה , מבנה המדינה , ואף במשפט עצמו , ניכר היעדר משמעותי של שוויון בין גברים לנשים . במאמר זה אנחנו מבקשות לדון באי שוויון זה , וזאת מתוך נקודת מבטנו כנשים המחויבות לבחון נושאים כמו החפצתה המינית של האשה והדרת נשים מעמדות השפעה בעיצוב המדיניות הציבורית . אין צריך לומר כי בכל הקשור למדיניות ציבורית אין מקום למבנה יחסים היררכי בין הפרטי לציבורי , שכן הפרטי אינו פחות פוליטי או ראוי להשקעת משאבים מזה הציבורי . בעקבותיה של אניטה אלן , אנו מציעות גישה הנוקטת יחס של אחריות ציבורית לשוויון המגדרי , תוך שאנו מתמקדות בחמש סוגיות מרכזיות : אלימות נגד נשים ; שוויון בשוק העבודה , השירותים החברתיים והרווחה ; הסדרה מדינתית של נישואים ומשפחה ; שיתוף נשים במוסדות הציבו...
אל הספר