מבוא אך טבעי הדבר שהמושג אחריות ציבורית ידור בכפיפה אחת עם תחומי עיסוקו של המינהל הציבורי . והרי מה טבעי יותר מלקשור בין ביורוקרטיה מודרנית , המכוונת לאזרחים , לבין הרחבה ופיתוח של היקף האחריות הציבורית , למען שיפור איכות חייהם של אלה ? שני התהליכים אמורים לעודד שקיפות במידע , כמו גם זרימה מסודרת של משאבים , מתוך שאיפה לשפר את רמת שירות ובניית מעטפת של חברה מתקדמת , באמצעות מגוון של כלים מתוחכמים אותם עשויה להציע מדינה מערבית במאה העשרים ואחת , ועם זאת , השיח האקדמי והציבורי דן ומתלבט כל העת במהותה של אחריות זו ובמימושה הלכה למעשה . יהיו מי שיטענו כי הפער בין התפקיד שנועד למערכות המינהל הציבורי , מן ההיבט התיאורטי והאידיאולוגי , לבין מימושן של ציפיות אלה , גדול מתמיד ואף הולך ומתעצם . חיבור זה מבקש לדון באורח ביקורתי בשאלת הפער הזה , במשמעותו ובהשלכותיו על מדינת ישראל בשלב השלישי של התפתחותה המינהלית . כפי שנסביר להלן , ניתן להבחין בשלושה שלבים עיקריים של פיתוח מדיניות ציבורית בישראל , למן הקמתה . בשלב הראשון , שהחל עם קום המדינה ונמשך עד לאמצע שנות השבעים של המאה העשרים , עברה המדינה ...
אל הספר