( 1 ) האם הרוח המודרנית אנטי ארדיכלית היא מטבע ברייתה ? ויטאלה , בספרו על האסתיטיקה של הארדיכלות Vitale , L'Estetica dell' Architettura , Ban ) ( 1928 , pp . 5-20 רואה בהנחותיהם האסתיטיות של קרוצ'ה וברגס 1 ן את אחת הסיבות לאי הת עניינותו של דורנו בארדיכלות . הנחות אלו פעלו , לדעתו , לטפח רגישות לצורות אמנות שדרכן להתגשם בזמן , כלומר בגישה רוחנית , השוללת את החומר ואינה עשויה כנראה למצוא את בי טויה ההולם אלא במוסיקה בלבד . ' לבנות בחלל / כותב ויטאלה , 'היא מטרת הארדיכלות ותכליתה ן אלא שהחלל הוא סתירת הרוח : הוא התפשטות טהורה , התגשמות מוחלטת וגמורה , י והרי הרוח עיקרו מתח טהור ומתמיד , זה התנאי הנצחי להתהוות . מכאן , שבעיני המחשבה המודרנית' הארדיכלות היא משהו הכרוך יותר מדי בחומר והריהי כמעט זרה ועוינת לרוח ; היא צורת אמנות נחותה , שמוצריה זוכים לערך וליקר אך ורק כשנודע להם—כעבור זמן—משמעות רוחנית ( בדומה לחורבות , שרידים ארכיאולוגיים , מצבות קדומות , ( כשהם הופכים תעודות אנושיות משולבות עם התהליך . 'ההיסטורי בקיצור , המחבר תולה את אי התעניינותם של בני דורנו בארדיכלות בעובדה , שבימינו...
אל הספר