הכנסייה של םאנט אמבר 1 1 'ג שבמילאנו ( לוח ( 9 והקאתידראלה של דרהם ( לוח , ( 19 העומדות בשתי פא 1 תיה הקיצוניות של אירופה , מייצגות במחצית השנייה של המאה האחת עשרה ובראשית המאה השתים עשרה את האידיאל הר 1 מאני בהתגשמותו הגמורה , כפי שהבשיל והגיע לפרקו מבעד למאה שנות ניסויים והתפתחות . הארדיכלות הרומאנית , על הבדלי כיווניה בארצות השונות ובאסכולות הרבות שצצו בתחומיה של כל ארץ , הריהי , לאחר חורבן הקיסרות הרומאית , התופעה התרבותית הראשונה , שבה תוססת תרבותה של אירופה , לקראת התחדשותה של הארכיטקטורה . החללים של ימי הביניים שניתחנו אותם עד עכשיו אינם , ביסודו של דבר , אלא ואריאציות על נושא אחד . הקצב השקט של הנוצרים הקדומים , התאוצה של הביזאנטינים , הפרת הקצבים של הבאר בארים—הריהם ביטויים לשאיפות שונות , המתגלות בדפוסים מבניים שיש ביניהם דימיון מהותי . דבר זה יש לומר גם בנוגע לבניינים שתוכננו באופן מעגלי : התנועה הסיבובית שחתך נוצרי קדום , למשל בסאן סטיפאנ 1 רוטונדו ברומא והזרימה המתפשטת שבאדריכלות המזרחית—תוצאותיהן החלליות שונות אמנם מאוד ! אבל אין ההפרש ביניהן מודגש על ידי מהפכות יסודיות...
אל הספר