פרק א: הארדיכלות, האמנות הלא־נודעת

מנהג מקובל הוא להתחיל ספר בביקורת הארדיכלות או בהיסטוריה של האדריכלות בדברי גינוי לקהל . רובם הגדול של הספרימ המובאים להלן בביבליוגראפיה פותחים בתלונות ובהתנצלויות ; ' הקהל מגלה עניין בציור ובמוסיקה , בפיסול ובספרות , אבל לא בארדיכלות . אותו משכיל עצמו שהיה מסמיק אילו נאלץ להודות שאינו מכיר איזה צייר מדרגתו של סבאסטיאן דל פיומבו , והיה מחוויר מזעם אילו הבענו חשד שנעלמה מעיניו איזו תמונה של מאטיס או שיר משירי אלואר , אין לבו נוקפו להודות שלא שמע מעולם על ארדיכל כמו בואונטאלנטי 3 או נויטרה ; 4 או : ' העתונים מקדישים טורים שלמים לספר חדש של ארטור קסטלר או לתערוכת תמונות של מור אנדי , אבל מתעלמים הם לגמרי מבניין חדש , ואפילו הוא יציר רוחו של ארדיכל מפורסם . עיתון המכבד את עצמו רואה צורך לפרסם בקביעות ידיעות על המתרחש בשדה המוסיקה , התיאטרון והקולנוע , ולפחות טור שבועי מוקדש לאמנויות העיצוב , אבל אין הוא נזכר אפילו בארדיכלות' כאילו לא היתר . ולא נבראה ; או : ' כשם שלא תמצא תעמולה נאותה להפצתה של ארדיכלות משובחת , לא תמצא גם אמצעים יעילים המסוגלים למנוע ביצוען של זוועות ארדיכליות . הצנזורה ...  אל הספר