ט . הסיפורים הלאומיים והדתיים של ישראל בימי הביניים הם החלק המקורי אשר באגדת ישראל שלאחרי התלמוד . אמנם המוטיבים ברובם משותפים לליגנדה העולמית' ואולם נקבע אופיים בעיקר על ידי היסוד הלאומי והשורש הדתי . אמנותם של סיפורים וקטעים אלה מועטה , וכנגד זה רב ערכם התעודתי . מהם נבדלים בחומר וברוח סיפורי החכמה הבאים בספרי החכמה של פייטנים ומליצים . עשירה היא ספרות החכמה בישראל והיא כוללת גם כמה ספרי מעשיות ומשלים מחידושם ומניסוחם של משוררים . ואולם כשירה העברית בכלל בספרד ובאיטליה , היא מושפעת מאמנותם של מליצי ישמעאל ומהווה נוסח יהודי של חכמת עמי המזרח בכלל והפרסים והערבים בפרט . אל ספרי המחברות המיוחדות יש לצרף עוד סיפורי חכמה ומשל בודדים הפזורים ביחוד בתוך ספרי הפילוסופים . שיכבה זו שבאגרת ישראל עברית היא לפי לשונה , ולא לפי סגנונה . הנושאים והלר הרוח כלל מזרחיים הם . המעבר מן התרגום אל העיבודמן העיבוד אל החיקוי ' מן החיקוי אל הלימוד אינו מסומן בהם . ואולם גדול עד לאין מידה ערכה של שיכבת ביניים זו כממלאת חלל באגדת ישראל . כי האגדה היהודית מקורית מצומצמת בתוך תחומי הדת , עיקריה ומצוותיה . הדמיו...
אל הספר