מכל יהודי תוניסיה , רק חביבה מסיכה זכתה שייעשה עליה סרט בתוניסיה של ימינו . את הסרט יצרה הבמאית סלמה באכר . היא קראה לו "מחול האש . " לא קשה להבין מדוע 1 כתה חביבה לכך . חייה הצבעוניים , תחום עיסוקה המושך , הסוף הטרגי שלה - כל אלה מספקים חומרים מצוינים לסיפור ולסרט . דרך אגב , כבר נכתבו עליה לפחות שני רומנים . חייה המשוחררים וההעזה שלה כאישה מעוררים עניין גם מבחינה פמיניסטית . אבל היה עוד היבט אחד בסיפורה של חביבה מסיכה שיכול להסביר מדוע זכתה לכך שיוצרים תוניסאים בני דורנו יתעניינו בה יותר מאשר ביהודים אחרים . חביבה משתלבת בסיפור התפתחותה של תרבות חדשה , תרבות ערבית לאומית , בתוניסיה . יזהו סיפור שמעטים מבין יהודי תוניסיה יכלו להשתלב בו , וגם אותם מעטים לא מילאו בו תפקיד בולט וצבעוני כל כך . לא ידיעת התורה ושמירת המצוות היו פסגת ההצטיינות בקהיליית הזהות הלאומית החדשה . את מקומם תפסו השליטה בשפתה של הארץ , ההצטיינות כאיזרחיה והנכונות למות בעדה . תפיסת העולם החדשה הדגישה את ערכי הלאומיות הערבית המודרנית וטיפחה את המאפיינים התרבותיים המיוחדים של תוניסיה : הלשון , סגנון הבנייה , המוזיקה ו...
אל הספר