הסממנים המיוחדים של היהודים התבטאו בעיקר במקומות הפולחן שלהם , היינו בתי הכנסת . בארצות האסלאם , כמו בארצות הנצרות , הקפידו הרשויות שבתי התפילה של הדת השלטת יהיו גבוהים ומרשימים מאלו של בני המיעוט הדתי . גם היהודים חפצו בכך , כדי לא לעורר כעס וקנאה . לכן נוצר הבדל חיזותי מיידי וברור בין הכנסיות והמסגרים לבין בתי הכנסת . הח ^ ות החיצונית של בתי התפילה שיקפה אפוא את הפער בין מעמד היהודים למעמד המוסלמים . הפער בין מוסלמים ליהודים הושתת על היזהות הדתית הנפרדת והיו לו כמובן ביטויים משפטיים ברורים . היהודים ( כמו הנוצרים בארצות האסלאם ) הוגדרו כבני חסות ( ד ' ימים , ( החייבים במס גולגולת מיוחד ( ג ' י ^ יה ) ובשמירה על תקנות הפליה והפרדה מסוימות ( תקנות עומר . ( הסדר הד ' ימה חייב את השליט להעניק לבני החסות משפט וביטחון אם הם משלמים את הג'יזיה ומוכיחים בכך את כפיפותם לבני דת הרוב . אשר לתקנות ההפליה , הן ציוו להרחיק יהודים משירות בתפקידים ציבוריים הכרוכים בסמכות על מוסלמים , ואסרו שירות בצבא , רכיבה על סוס , שימוש בצבעים מסוימים בלבושם , כגון הלבן והירוק ( צבעי האסלאם המובהקים , ( ועוד . הסד...
אל הספר