פרק שישה־עשר: רוזוולט, סטימסון ובעיית ארץ־ישראל

החלטותיו של רוזוולט בשאלת ארץ ישראל ( שנקשרה אצל הציונים עם הצלת יהודים מן השואה ) התבססו על שיקול דעתו שלו , על עצותיהם של ה'ערביסטים' שנזכרו לעיל כמו לויטננט קולונל הוסקינס ודומיו ועל שיתוף הפעולה ההדוק בינו ובין שר המלחמה הנרי ל' סטימסון ורמטכ"ל הצבא גנרל ג'ורג' סי' מרשל . סטימסון היה דמות מפתח בקבינט המלחמה של רוזוולט , 'מדינאי ותיק' , ( elder stateman ) רפובליקאי מתון , שכיהן באותו תפקיד עצמו בשנים 1911 1913 ( והיה אחר כך גם שר החוץ , ( ועתה חזר אליו כהתגלמות של הקונסנזוס העל מפלגתי ביחס לצדקתה ולמטרותיה של המלחמה . שר המלחמה הקשיש כינס מסביבו עוזרים צעירים , ובהם ג'ון ג' מקלוי , שעוד נחזור אליו בקשר לסירובו להפציץ את אושוויץ , דין אצ'יסון ואחרים , שיעלו לגדולה בימי הנשיא טרומן 1 ויורשיו . בניסיון להבהיר את הלך המחשבה של סטימסון ואת יחסו לעניינים ספציפיים הנוגעים לציונים וליוזמותיהם נציג את תגובתו על יוזמה ציונית בתחילת 1944 שקראה לקונגרס לערוך שימוע ולקבל החלטה בזכות 2 תוכנית בילטמור . סטימסון מספר ביומנו כי לאחר שדן עם יועצו המדעי של הנשיא ונאבר בוש , ועם הגנרלים סטאייר ו'גרוס...  אל הספר