כא

תחושת האסון ההולך וקרב שחלחלה ביישוב בסוף שנות השלושים , לנוכח הידיעות על החמרת מצבם של יהודי גרמניה , החרדה לגורל יהודי פולין וקוצר היד של היישוב — כל אלה חזרו והפיחו חיים גם בדפוסיה המסורתיים והקונוונציונליים יותר של השירה המשיחית . נראה כי לא היה זה מקרי שדווקא בכתב העת גליונות , שבעריכת יצחק למדן — שניסה לפתח קו עריכה בעל מגמה פוליטית מרכזית של אוריינטציה של אקטיביזם ציוני ( גרץ — ( 107-102 , 1988 נתפרסמה שירה שעיקרה התרפקות על תקווה משיחית מסורתית . הזעזוע מן המתרחש באירופה העתיק לזמן מה את הדיון המשיחי מן ההקשר הפוליטי הארצישראלי אל קטיגוריות של משיחיות עממית והשתלב עם כתיבת שירה בפואטיקה מסורתית יותר , שהיתה אופיינית לגליונות . בסוף 1938 פרסם יצחק למדן עצמו שיר בשם 'הוא ישנו' ( למדן תרצ"ט , , ( 11-10 ובו השיב לדבריו הנודעים של ר' יוחנן בן תורתא , שבתגובה לדברי רבי עקיבא על בר כוכבא כי 'זה מלך המשיח' התריס באזניו : 'עקיבא , יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא' ( ירושלמי , תענית סח , ע"ד . ( למדן מאשר את נוכחותו של המשיח , על אף המלעיזים והלועגים , תוך הסתמכות על עצם התקווה וה...  אל הספר