יד

התגובות של משוררי תנועת העבודה למאורעות תרפ"ט עסקו רבות ביחס בין קינה למשיחיות . הן בשירה והן מחוצה לה נשמעה שוב ושוב התביעה להתאושש מההלם , וברוח תנועת העבודה — להפנות את המשאבים להמשך הבנייה ולא לקינה . אברהם ברוידס , למשל , כתב בשירו : 'אגרת' אל קצף נעכר ביום מסה נפריח דם נהדק ורוענו השבורה . ( ברוידס ( 1929 בהמשך מעמת השיר את מופת ההתאפקות החלוצית עם הקוטב הנגדי והשלילי — המשיחיות , המוצגת בציפייה פסיבית לתמורות שמעבר לשליטת אנוש , ציפייה שתביא איתה פתרון משיחי הצומח מתוך היאוש : לשון מרמה נכרית וצפעוני יאוש נבריח יש שפת אלם לגבורה ... אבל דחיית הקינה גוררת הגדרה אלטרנטיבית לנורמת הגאולה , החוזרת ומעלה את ציוויי העמל של 'תרבות : 'העבודה אין תמורה לקזכרל בזעם רב ובמספרים , בכף עמל עבר הידועה . השיר מציג אפוא דיאלקטיקה של עימות בין הקינה למשיחיות , המתקדמת בתהליך של טראנסצנדנציה לקראת אותה ישועה 'בכף עמל' ומנסחת את המשיחיות במונחים לא פוליטיים , הקבילים על ההגמוניה הפועלית . דיאלקטיקה זו חזרה והופיעה בתקופה זו בשירים לא מעטים . באותה תקופה פרסמה יוכבד בת מרים את השיר הפותח במלים 'מי ...  אל הספר
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון