יכולת המנייה מתפתחת במקביל להתפתחות הבנת המשמעות הכמותית של המספר . ילדים , בדרך כלל , מונים בהתאמה חד-ערכית בגבולות המספרים אותם הבינו . כשההתפתחות היא תקינה הילד לומד למנות בהתאמה גם במספרים גדולים שעדיין אינם בתחום השגתו , וכך הוא רוכש לעצמו כלי להבנה של הסביבה שלו . בהדרגה מגלה הילד שהמנייה היא אמצעי מדידה המאפשר לו להגיע לחישוב והוא הופך להיות פעיל , באופן ספונטני ועצמאי , בביצוע מניפולציות במספרים . מניפולציות אלה מקדמות אותו בהבנת מושג המספר הכמותי-מוחשי . בשלב מאוחר יותר , לאחר שהילד עבר תהליך של הכללה והפשטה הוא יוכל להביע את המהלך גם בחישוב מופשט בסמלים . החוקרות גלמן וגליסטל ( Gelman , 1978 ; Gelman & Galistel , 1978 ) מציינות חמישה עקרונות שעל ילדים להבין ולבצע באופן הדרגתי , בתהליך רכישת המנייה ל עיקרון ראשון - התאמה חד-חד-ערכית ובה נערכת התאמה של מספר אחד לחפץ אחד ( נגיעה בכל חפץ . ( עיקרון זה מכיל את התאום בין שני שלבים : הפרדה בין חפצים שנמנו ואלה שלא נמנו , ונתינת שמות , שם מספר לכל חפץ . הטעויות השכיחות בהתאמה חד-חד-ערכית הן ; טעויות בהפרדה , כאשר הילד לא מפריד בין עצ...
אל הספר