מי תהום הוצג פעמיים : 1977-ב בבימויו של עמרי ניצן בתיאטרון הלאומי הבימה , 1988-וב בבימויו של עמית גזית בתיאטרון החאן '" . עיקר המחזה בתמונת החיים הקודרת של צעירים בתחתית הסולם החברתי החיים על שפת ביצה טובענית ואינם מסוגלים להיחלץ ממנה . העלילה הרופפת , הבנויה מתמונות שאין בהן מוקדם ומאוחר , משקפת את הסטטיות במצבם . אחרי שנתיים בכלא בגין פריצה , אברם חוזר לשכונה ומגלה שאלברט תפס את מקומו כמנהיג הכנופיה ולקח את אהובתו שעכשיו עובדת עבורו בזנות . שובו של אברם מעורר מאבקי כוח על מנהיגות החבורה וקובע מחדש את מקומם של חבריה בה . חברי הקבוצה הם אסיר משוחרר , אחותו המשותקת , חברתו הזונה , חייל שערק , ערבי המפתה קטינים , ובחור רפה שכל . בראש הסולם אברם ואלברט הנאבקים על מנהיגות הכנופיה , ובתחתיתו הערבי והמפגר , שקשה לדעת מי נחות ממי . הצעירים מתקיימים מגנבה ומזנות . שוררים ביניהם יחסי הייררכיה והשפלה , המזכירים את דמויותיו של חנוך לוין , אלא שבמי תהום היחסים תואמים את דפוסי ההתנהגות המקובלים בכנופיות רחוב וכתרבות העבריינית . מערכות היחסים מבוססות על אלימות וכוח . לשונן הדלה של הדמויות מקשה עליהן...
אל הספר