מתוך עשרה מחזות שהציג מיטלפונקט בשנות , 70-ה הוצגו שבעה בתיאטרונים המרכזיים . הסוגה הריאליסטית היא המרכזית , הסוגה הסאטירית משנית והוצגו בה שני מחזות שנכתבו עם יהושע סובול . המחזות עוסקים כאנשי שוליים שהיגרו לישראל ממזרח אירופה ( התקווה האחרונה של רחוב נחמני , הגג ) ומארצות המזרח ( מי תהום ) בשנות 50-ה , 60-וה ובמאורעות הקשורים בצבא ומשקפים חתכים חברתיים בחברה הישראלית ( שרגא קטן , הקוף . ( מיקי , הדמות המרכזית , אומר שמי שנפגע , שנגע במוות , לעולם לא יאבד את זיכרונו . החייל המכונה קוף , שנפל אל מותו , הרוויח כביכול את זיכרונו , כי הדברים החשובים בחייו חלפו מולו בשניות האחרונות . מיקי , הנצמד במבטו אל הקוף הנופל כרי לגלות את התמונות האחרונות שראה , או מיקי שחברו מתי מת לצדו תוך ניסיון להצילו - לעולם לא ישכח . לכן הוא אינו יכול להאמין שנוחיק איבד את זיכרונו . הכינוי נוחיק טעון משמעות - הוא מייצג את הבריחה אל המנוחה ואל הנוחות . בעיני מיקי השכחה היא בגידה בחברות ובעיקר בצוואתו של מתי . מתי , שגורלו מסומל בשמו , אמר לפני מותו , כאילו ניבא לו לכו שהוא עתיד להיהרג ולהישכח : " אני רוצה שיידע...
אל הספר