הלשון משמשת להבחנה כין רבדים חברתיים , כעיקר כמחזות הווי המפגישים מעמדות שונים . בהג'וקר בולטים פרידה וקודש , המייצגים את דמות המזרחי , במשפטיהם הקטועים , בלשונם הדלה והמשובשת וכקללותיהם בערבית . רזניק , שאינו יליד ישראל , המייצג את השכבה הבורגנית האשכנזית , שוזר בדיבורו מילים באידיש . בנשף מסכות אוטו הפרופסור לספרות מרבה בשמות תואר עודפים ובמילים לועזיות המאירים את דמותו בגיחוך : "אני אוהב את השפה שלך שפה מדויקת נחרצת ומוחלטת שפה ששורר בה יושר מוחלט וחסר פשרות אינטגרליות אמנותית מושלמת ועם זאת שפה פרובוקטיבית מין דיבור מסוג חדש ושונה מכל מה שהורגלנו ממש פריצת דרך חדשה בדיבור האמנותי והרחבת מסגרות התודעה הקולקטיבית שלנו" . ( 42 ) לשונו שונה משל מיצובישי , הנהג המתבל את משפטיו בקללות , שאינן מבטאות בהכרח רוגז והן ביטוי לסגנון דיבור : "כמה פעמים גמרה מצבר כוסאוחתה" ;( 64 ) "המוח שלנו כוסאוחתו איפה המוח שלנו" . ( 140 ) ניסוחים הצהרתיים ומוחלטים כמשלב גבוה , לרוב מסמנים את הסתייגותו של המחזאי מהדמות . כבר במחזות שנות , 70-ה האב מדור המייסרים בסילבסטר 72 מתבטא במשלב גבוה הנוצר מברירת המילים...
אל הספר