במחזות ההיסטוריים לשון הדמויות תואמת את התקופה המתוארת . בליל העשרים וכנפש יהודי , המתרחשים כראשית המאה 20-ה בארץ ישראל ובווינה , שפת הצעירים עשירה ורהוטה כלשון אנשים משכילים ממשפחות טובות שחונכו בווינה בראשית המאה . 20-ה בליל העשרים המשלב הגבוה ( תחביר תקין ואוצר מילים עשיר ) משקף את לשון קהליתנו , יומן קבוצת ביתניה , שעליו המחזה נשען . ביומן מונולוגים בלבד וכמחזה דיאלוגים קולחים , ולמעט ביטויים ארכאיים אחדים - כמו אוטומובילים מיטלטלים , חלקת טרשים , הציוני הפלכאי - הממחישים תקופה , השפה אינה ארכאית הגם שאינה הלשון המדוברת בזמן כתיבת המחזה . גם בנפש יהודי שיח הדמויות רהוט ורק מילים ספורות , כגון אומניבוס , והפנייה בגוף שלישי לשם נימוס : "יואיל כבודו לסור אלי לשם הרישום בטופס ההשכרה כפי שדורשת הפרפקטורה" , ( 14 ) מסגירות תרבות ותקופה . בשני המחזות הדמויות המשכילות מזכירות בשיחותיהן סופרים ואנשי רוח כהרצל , ברנר , ברל ( כצנלסון , ( איבסן , טולסטוי , ואגנר , ויינינגר ופרויד , ומשלבות מושגי תרבות של התקופה המתוארת , כמו : "נולי מה טאנגרה" , ( 18 ) "עברנו את הרוביקון" , ( 28 ) "אש ווסטאלית...
אל הספר