המחזה התיעודי קריזה ( אנשים במצוקה ) של איציק וינגרטן וסובול , העוסק בפער העדתי ובמה שקרוי "ישראל , "השנייה הוצג בתיאטרון העירוני חיפה בבימויה של נולה צלטון 12 . 1976-ב סביר להניח שקריזה לא הייתה באה לעולם לו הסכימה אמנות לעם להפיץ את עצבים באזורי פיתוח ובמרכזים קהילתיים . ועדת הרפרטואר של אמנות לעם , שחששה מהסתה ומהתפרצות של אלימות , פסלה את ההצגה בנימוק שאין בה איזון והיא אינה עומדת בקריטריונים אמנותיים . התיאטרון העירוני חיפה החליט לעבות את עצבים בראיונות נוספים ולהציג את קריזה גרסה מורחבת הכוללת שירים , תנועה ומוזיקה - בבמה הראשית של התיאטרון . וינגרטן , תלמיד של צ'לטון באוניברסיטת תל אביב , מילא את מקומו של סובול , שיצא לתקופת מילואים ארוכה , וראיין תושבים בשלומי , באור עקיבא , בשכונת התקווה ובשכונות נוספות . סובול כתב את השירים ושלמה בר הלחין ושר . דרך העבודה על עצבים וקריזה דמתה לזו שעל הימים הבאים : היא התבססה על ראיונות , הקלטתם , מיון ובחירה מתוכם , מבלי לשנות את מה שאמרו המרואיינים . גם השירים שכתב סובול להצגה ניזונו ממה ששמע וראה בראיונות . בשלומי נפגשו וינגרטן והשחקנים עם ...
אל הספר