השאלה המרכזית הניצבת בפני מעצבי תכניות להכשרת מורים היא איך להתמודד עם הפער הקיים בין בית הספר הקונבנציונלי למוסד האקדמי המכשיר מורים לעידן הפוסט-מודרני ? איך ניתן לחשוף את הסטודנטים להוראה למורים המשמשים דוגמה ולשיעורים לדוגמה ? ואכן המודל הקלאסי של הכשרת מורים ( שראשיתו בסמינר בית-הכרם עוד בתקופת טרום המדינה ) היה של "בית ספר . "דוגמאי המורים שנבחרו להכשרה ופתחו את כיתותיהם לסטודנטים להוראה היו מהבכירים והמעולים במערכת . רעיון דומה הוצע בתכנית של הכשרת מורים באוניברסיטת בן-גוריון : צוות של מורים דיסציפלינריים בכירים נבחר לשמש טיוטורים לסטודנטים , כל אחד מהם העביר באוניברסיטה סמינר דידקטי במקצועו , והיה גם אחראי להכשרה המעשית של הסטודנטים בכיתות שלו . בגרסה המאוחרת יותר של אותו מודל רוכזה ההכשרה המעשית של הסטודנטים להוראה במוסד אחד , שכונה "בית ספר , "להתמחות ובו גם עשו הסטודנטים בשנתם האחרונה את הסטאז' שלהם . בשתי הגרסאות הללו היוו הטיוטורים קבוצת למידה , שנפגשה מדי שבוע באוניברסיטה , ובדרך זו "עוצבה" או עברה האקולטורציה של האקדמיה לבית הספר . דגמים אלו , לא זו בלבד שאינם מעשיים , מש...
אל הספר