בתיה , מורה לכלכלת בית , הייתה חברה בצוות הקהילה . היא בחרה במעון היום של נעמ"ת כאתר העשייה ושיתפה את צוות העובדים של המעון , לרבות המרכזת האזורית והמפקחת הפדגוגית , בפיתוח יחידת הלימוד בשם "התפתחות , "הילד אוכלוסיית היעד שלה כללה 14 בנות גילאי 17-16 מכיתת י"א מםמ"ם , שהייתה ידועה ככיתה חסרת מוטיבציה ובעלת הישגים נמוכים . באחד המפגשים של צוות הקהילה היא מתארת כיצד ניהלה את המשא ומתן על תנאי השותפות : חשוב היה לי לקבוע כללים בסיסיים , למשל , שהבנות באות ללמוד , ולא לשמש כסייעות ... שהצוות ינהג בסבלנות ויהיה מוכן לענות על שאלותיהן ... לאחר שבועות רבים של תכנון מדוקדק בסיועה של הדס , המנחה של צוות הקהילה , פתחה בתיה את הפעילות הראשונה בביקור של כל הכיתה במעון . בדרך בלתי פורמלית היא הנחתה את הבנות להסתכל ולהתרשם : "הסתובבו . הפנו את שאלותיכן לצוות המעון . נסו להבין את הסיבות " ... היא אפשרה מספיק זמן לתלמידות כדי לצפות , להסתובב , להחזיק תינוק , לשחק עם פעוט וכדומה . וכשהתאספו בחדר פתוח במרכז המעון , עודדה אותן , שוב באופן מאוד לא פורמלי , לספר על התרשמויותיהן : "מה ראיתן ? מה אתן רוצות ל...
אל הספר