פרק א פוסט-רוטשילד

עזובים . ננה , בגופיה וגיינס , יושבת על הספה במרכז מה שנותר ממאהל המחאה של בת ים , ומדליקה את הסיגריה השלישית שלה 15-ב דקות . היא היחידה שנמצאת כרגע במאהל השומם של העיר , שנותרו בו חמישה בני אדם בלבד . האחרון שהצטרף נמצא כאן שבועיים והופנה לכאן על ידי משרד הרווחה . הימים אינם ימי הקיץ , המקרר שבצריף המטבח של המאהל ריק , והיא מחכה שמישהו יבוא עם משהו לאכול . ננה נמצאת במאהל חודש בלבד . היא ציירת שעלתה מברית המועצות וגידלה לבדה שתי בנות , לפני שביתה עוקל ובתה הקטנה הועברה למשפחה אומנת . המאבק על בתה הוביל אותה לשתייה , השתייה הובילה אותה לאשפוז באברבנאל , והגמילה אפשרה לה להתחיל לעבוד במרכזי הגמילה שנמצאים בסמוך כעובדת מטבח . לאחר תקופה קצרה של מגורים בשכירות עם שותף , נזרקה שוב לרחוב . משם הגיעה למאהל . " פגשתי שכן שהכרתי שאמר שיש מקום שאני יכולה לבוא ולהישאר , אם יסכימו לקבל אותי . הוא הסביר לי שזאת משפחה , וכולם פה , "נלחמים היא אומרת . שבוע לפני כן , החלה לעבוד כמטפלת בקשישים . ממאהל המחאה של בת ים , שבשיאו היה מאוכלס ביותר 40-מ אוהלים , נותרו בסוף אוקטובר אוהלים ספורים ופזורים בלבד ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד