אחד המוקדים הפוריים ביותר במחקר מדעי הרוח במדינת ישראל למן היווסדה הוא ללא ספק חקר ההלכה , על היבטיו השונים . בשונה מחקר ההיבטים ההיסטוריים והפילולוגיים של ההלכה , שיסודותיו הונחו באקדמיות שמחוץ לישראל , הרי שהתחום העולה ופורח בעשורים האחרונים - הפילוסופיה של ההלכה - מזוהה כמעט באופן מובהק עם האקדמיה ובתי המדרש הארץ ישראליים . במסגרת הדיסציפלינה של הפילוסופיה של ההלכה , הורחב העיסוק המחקרי בטקסטים ההלכתיים מתוך אספקלריה רחבה , הכוללת את הפילוסופיה של המשפט , הרמנויטיקה , פילוסופיה של המדע , פילוסופיה של החינוך , 1 אנתרופולוגיה , סוציולוגיה ועוד . לאור מיזוג אופקים נרחב זה , נראה מפתיע שעד כה המחקר הפסיכולוגי - הכולל הן תיאוריות פסיכו דינמיות והן היבטים קוגניטיביים - נותר יחסית מחוץ לעולמו של המחקר ההלכתי המחודש . זאת אף שכבר לפני למעלה מחמישים שנה הועלו הצורך והסקרנות לאפיין את חכמי ההלכה ולחקור את משנתם בהתאם לאישיותם הייחודית . הרב שלמה יוסף זוין בספרו אישים ושיטות , ניסה לשרטט קווי מתאר ייחודיים של חכמי הלכה שונים בדורות האחרונים , כשהוא מתבסס על ההנחה לפיה "כשם שאין דעותיהם של בני ...
אל הספר