הניצחון הדרמטי במערכת סיני הזניק כוחות חדשים ורעננים לזירה הפוליטית בישראל . אנשים צעירים אלה צמחו במשרד הביטחון , חלקם בצה"ל , ויחידים - אף בשירות החוץ . כמה מהם עלו בשלבי ההיררכיה של מפא"י . כולם היו קשורים בעבותות למנהיגם פטרונם דוד בן גוריון . הם העריצוהו ונתנו בו אמון מלא והוא הכשירם למשרות בכירות ולאחריות נוספת . כמה מהאישים הללו - משה דיין , שמעון פרס , אבא אבן , אהוד אבריאל , טדי קולק ויצחק נבון - היו בשנות השלושים המאוחרות או בתחילת שנות הארבעים לחייהם ולא היו להם כל כוונות להמתין בסבלנות לתורם עד שיתפנו מקומות בהנהגת המדינה והמפלגה . למנהיגות הוותיקה - ובייחוד גולדה מאיר , זלמן ארן , לוי אשכול , פנחס ספיר , מרדכי נמיר , פנחס לבון וישראל ישעיהו - לא היו כל כוונות לפנות את הזירה לצעירים . הם היו בשנות החמישים המאוחרות והשישים המוקדמות לחייהם ובמיטב כוחם ואונם ושלטו במנגנון הממשלתי , הסוכנותי , ההסתדרותי והמפלגתי ביד רמה . הם היו מאוחדים בהרגשה כי לבן גוריון לא היתה כל זכות , מוסרית או פוליטית , לדלג מעל דור שלם ולהעביר את רסן השלטון במדינת ישראל לצעירים שאפתניים , שמבחינתם נעדר...
אל הספר