הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל קידמה בחרדה גדולה את שנת . 1939 יהדות גרמניה התנסתה חודשיים קודם לכן בליל הבדולח , שבו נשרפו מאות בתי כנסת ומוסדות יהודיים ברחבי אותה המדינה , ואלפי יהודים נשלחו למחנות ריכוז - אות לבאות . אלה שהצליחו להימלט מגרמניה מצאו את עצמם מתדפקים על דלתות הקונסוליות השונות של מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה כשהם מבקשים מקלט , אבל במרבית המקרים - לשווא . כמה מאות יהודים שהפליגו באונייה סנט לואיס בתקווה כי יותר להם לרדת לחוף במיאמי , או לפחות בהוואנה , חזרו בבושת פנים לאירופה ומרביתם נספו לאחר מכן בשואה . הלחץ על מנהיגי היישוב "לעשות משהו" גבר , אבל התברר כי המעט שיכלו לעשות היה לשגר מכתבי מחאה לממשלה הבריטית בלונדון ולנציגיה בירושלים . בתחילת 1939 דעך המרד הערבי , והחיים בארץ ישראל חזרו לשגרה מסוימת . הבריטים הצליחו להחזיר את הסדר על כנו , בעוד שארגון "ההגנה" החל לנקוט מדיניות התקפית יותר . כמה יחידות שאומנו על ידי קצין בריטי תימהוני , קפטיין אורד וינגייט , החלו לפגוע בכפרים ערביים בעמק יזרעאל ובגליל התחתון והבטיחו את היישובים היהודיים הקיימים וכן את יישובי "חומה ומ...
אל הספר