רונן לייבמן כתבה שנייה בסדרת כתבות בנושא הווידיאו וכמאמר 995-מ ו הגדיר פיליפ היוורד ( PHILIP HAYWARD ) את מצבו של הווידיאו נשנות 80-ה במונח "בלגן נאה" . ( A Fine Mess ) בעוד שבשנות 70-ה נעשו ניסיונות לאפיין ולהגדיר את המדיום ואת תכניו הפורמליסטיים ונעשו עמדות בשחור-לבן על-ידי שימוש במצלמות מגושמות וכלי עריכה מסורבלים , שנות 80-ה היו שונות לחלוטין : אלה היו שנים שמחות וצבעוניות , הפוסט-מודרניזם החל לכמש את תרמת המערב ונזירה הופיעו רומנטיקנים חדשים . זאת התקופה שנה החל הגמל שבין האמנות והפרסום להיטשטש . עמדות של ג'ני הולצר ונרנרה קרוגר ( נין היתר ) נחנו את יחסי הגומלין שנין הכרזה לאמנות , והווידיאו , הקליפ והפרסומת התערנמ בתוך האמנות . העידן הטכנולוגי החל והכל היה מותר . הווידיאו הפך לכלי רחב שימוש . אם בעשור הקודם הוא עסק במחאה נגד הממסד הטלוויזיוני , הרי שבשנות 80-ה השפה התרחבה והשתנתה . המחאה נמשכה אבל הטלוויזיה סבסדה חלק ניכר מן העבודות . ערוץ 4 הבריטי , שהוקם , 1982-ב מימן מספר ניכר של סרטים ניסיוניים , נין השאר , של סוזן הילר י ודארה נירננאום , והפיק תוכניות מיוחדות נתחום MTV . התח...
אל הספר