המשק הישראלי הוא כידוע משק קטן ופתוח , המתאפיין בשיעור גדול של פעילות סחר חוץ , יחסית לתוצר . ברם , בעוד ששיעור היצוא ברוטו מגיע לכארבעים אחוזים מהתוצר ( וכך גם היבוא ) הרי הערך המוסף שלו ( כלומר , בניכוי מרכיב היבוא הכרוך בו ) נאמד בשליש ומטה משיעור זה . לפיכך , תרומתו הנקייה לתוצר נמוכה בהרבה מתרומתה של הצריכה הפרטית , מבלי לגרוע כמובן מחשיבתו הגדולה . בה בעת , לאור חלקה המשמעותי של פעילות סחר החוץ בתוצר , יבוא ויצוא , ולאור הקשר בין שני ענפי הסחר לבין הגורמים הדומים המניעים אותם יחד , עולה החשיבות הטמונה בהבנת אותם משתנים . יתרה מזאת , לאור ניסיונה של המדיניות הכלכלית הרב שנתית ( בשנים האחרונות של המדיניות המוניטארית בעיקר ) לתמוך ביצוא באמצעי מדיניות ישירים ( רכישת דולרים ) ועקיפים ( ריבית ) עולה גם החשיבות של בחינת השפעת אותה מדיניות על היצוא ומנגד השפעתה על ענפי ביקוש מצרפי אחרים ובראשם הצריכה הפרטית וההשקעה הפרטית . והנה , הממצאים המוצגים בפרק השמיני מטרידים - שמא אכן המדיניות הכלכלית תורמת לייצוא ואולי אף מזיקה לצמיחתו של המשק . ראשית , המדיניות הרב שנתית התמקדה בניסיון ( שווא ...
אל הספר