בפרק השביעי עמדנו על צדו השני של מטבע הצריכה הפרטית , הוא החיסכון הפרטי ותיעולו המעוות באמצעות שוק ההון . זאת , באופן שאינו נושא את מלוא חלקו ברווחי הצמיחה . כפי שהבהרנו , אין להסיק מהדיון בפרק השני על שיעורה הנמוך של הצריכה הפרטית מסקנות שגויות באשר להיקפו של החיסכון הפרטי , כמו גם על המידה שבה תורם החיסכון זה למימון ההשקעה במשק . לכאורה , אם שיעור הצריכה הפרטית נמוך בישראל , אזי ניתן היה להסיק ( באופן שגוי כאמור ) כי החיסכון הפרטי גבוה . מכאן , לכאורה קצרה הדרך למסקנה מוטעית , לפיה החיסכון הפרטי הינו גורם מאקרו כלכלי מייצב , התורם הן להשקעה הפרטית והן לעודף במאזן התשלומים ( שהרי הצריכה הפרטית תורמת ליבוא . ( בפועל , כמתואר , התמונה הפוכה . כך , החיסכון הפרטי מושקע באחזקות מיעוט בחברות שגרעיני השליטה בהם מתאפיינים בבעיות סוכן קשות , הפוגעות במישרין בתשואת הציבור על רכושו ולעתים אף ברכוש עצמו ; כך הפנסיה הלאומית נתונה בידיהם של חברות ביטוח וגופים מנהליים שדמי הניהול שלהם זינקו ואיכות הניהול שלהם , כמו גם רמת הפיקוח עליהם , נפגעו קשות . הכול , פועל יוצא מהרפורמה השגויה בשוק ההון ( הידוע...
אל הספר