בדומה לבעיות המאפיינות את המערכת הפיננסית בישראל בכללותה , סובל גם שוק כרטיסי האשראי מהריכוזיות הבנקאית הגדולה , ובפרט מעוצמה מופרזת של שני הבנקים הגדולים - 'פועלים' . 'לאומי'ו התחרותיות החסרה בתחום באה לידי ביטוי הן ברמת המחירים הגבוהה יחסית והן בהיעדר מוטיבציה לפתח מוצרים ושירותים חדשים . למעשה , רוב כרטיסי האשראי המונפקים לציבור בישראל הם כרטיסי חיוב נדחה וכלל אינם כרטיסי אשראי במובן המערבי של הביטוי . במילים אחרות , בעוד שכרטיסי האשראי בעולם מאפשרים קבלת אשראי לטווחים שונים לצורך ניהול חוב , הרי שרוב כרטיסי האשראי הישראלים מאפשרים בסך הכול לרכז רכישות שבוצעו במרווח זמן מסוים לתשלום במועד קרוב מוסכם . יתר על כן , גם מיעוט הכרטיסים המאפשרים ניהול חוב לטווח מסוים ( דחיית תשלומים ) מאפשרים קבלת אשראי המגלם ריבית גבוהה ובלתי תחרותית , בהשוואה ללקיחת אשראי בנקאי מסודר . על אף הריבית הגבוהה מצליחות חברות כרטיסי האשראי להגדיל את נפח המימון שהן מספקות . על פי נתוני המפקח על הבנקים הגיע סך האשראי מסוג זה בסוף שנת 2008 לכארבעה מיליארד שקלים . ברקע הריבית הגבוהה עומדת בעלותם של הבנקים הגדולים ...
אל הספר