התוצר הלאומי לנפש במדינת ישראל נע בארבעים השנים האחרונות מעלה ומטה , בין שני חסמים מלאכותיים : חמישים אחוזים מהתוצר לנפש המקביל בארצות הברית כגבול תחתון ושישים ושישה אחוזים מאותו מדד כגבול עליון . למעשה , מאז ראשית שנות השבעים של המאה העשרים , עת הגיע התוצר לנפש במדינה לשיאו היחסי , שהיה כשני שלישים מהתוצר לנפש בארצות הברית , לא שבה ישראל ( למעט חריגי זמן בודדים וזמניים ) לאותה רמת עושר יחסית . בתוך כך , נחלקת הצמיחה הכלכלית של ישראל לשני פרקים היסטוריים שונים . בפרק הראשון , מאז היווסרה של המדינה ועד ראשית שנות השבעים של המאה העשרים , צמח התוצר לנפש בשיעורים גבוהים , אשר צמצמו את הפער היחסי בין ישראל למערב . כך , בעשרים וחמש השנים הראשונות לעצמאות המדינה הוכפל התוצר לנפש היחסי משליש לשני שלישים מהתוצר המקביל בארצות הברית . ברם , מאז דווקא נסוג כאן התוצר לנפש באופן יחסי למערב , לאורכו של כל הפרק השני , הנמשך עד למועד כתיבת שורות אלה . תמונת מצב דומה מתקבלת כאשר משווים את התוצרים היחסיים של ישראל וקבוצות מדינות מערביות נבחרות : האיחוד האירופי , מדינות ה OECD וכן הלאה . אף התוצר לנפש של...
אל הספר