ספרים מן הזן הזה אמורים להסתיים בנימה חיובית . משהובהרו הליקויים . כוחות התיקון של הדמוקרטיה נכנסים לפעולה . ואולי כך היה קורה , אילו היתה זו דמוקרטיה מלאה — דמוקרטיה החובקת את האינטרסים והקולות של כל אזרחיה . אלה המצויים עתה מחוץ לרוב השאנן היו מתגייסים , או ביתר דיוק מגויסים לשירות האינטרס שלהם , ובה בעת היו משרתים את האינטרס הציבורי הרחב והבטוח יותר . אלא שלמרבה הצער , אנו עוסקים כאן בדמוקרטיה של ציבור שאינו חש כל צורך בהול לתקן את המעוות , ציבור מבודד מאין כמוהו , הודות לנוחותו בטווח הקצר , מפני כל מה שעלול להשתבש . יש כאן סיבה מיוחדת לעצב — לסיום עצוב — כי מה שדרוש כדי להציל ולהגן , להבטיח מפני סבל ומפני תוצאות לא נעימות נוספות , אינו נסתר מן העין כלל ועיקר . וגם הפעולה הנחוצה אינה צורמת כלל ועיקר . היא תקרא תיגר על אווירת השאננות העכשווית , המתקוממת בזעם כנגד כל פלישה , אבל בטווח הארוך יותר , התחושה הכללית של ביטחון בשאננות רק תעמיק . ביסוד הביטחון הרב יותר הזה בטווח הארוך מצוי עצם טבעו של המשק המתועש המודרני . בעשורים שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה הוכיח המשק המודרני , הממזג תמריצ...
אל הספר