בעבר , כידוע היטב , השאננים ומדושני העונג היו מיעוט קטן בכל אומה ולשון , רוב ציבור האזרחים נשאר מחוץ למעגל הזה . כיום , בארצות הברית , המועדפים הם הרוב , השפעתם המילולית מרובה , והם עיקר מניינו ובניינו של הציבור המשתתף בבחירות . עוברה זו , ולא חלוקת המצביעים בין המפלגות , היא המגדירה את ההתנהגות הפוליטית בארצות הברית . עובדה זו , ולא שאלת הימצאותם של מנהיגים פוליטיים כריזמטיים , היא המעצבת את הפוליטיקה המודרנית . המנהיגים — ונקודה זו הודגשה די והותר — הם בבואה של הציבור התומך בהם . עם כל נוכחותם המתמדת והבולטת בטלוויזיה , בסקרים ובעיתונות , יחסם למציאות הפוליטית סביל וסתגלני . הם מוצריה ולא יוצריה . במדינות מתועשות אחרות המצב פחות דרמטי , אבל דומה למדי , ועל כך עוד ארחיב את הדיבור להלן . המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית היא נציגתם המקובלת של המרוצים והשאננים , המכשיר האפקטיבי כשירות העקרונות הכלכליים וההתנהגות הפוליטית שהיו מזוהים עמה מימים ימימה . יש , כפי שהיו תמיד , כמה קולות צורמים . זה זמן רב נשמעים בשורות המפלגה קולות המערערים רשמית על המדיניות המאקרו כלכלית שלה , והגרעונות בתקציב...
אל הספר