נצרת בתקופה הצלבנית

אריה גראבויס כיבושו של הגליל בידי הצלבנים ( 1099-1 100 ) חולל תמורה חשובה בתולדותיה של נצרת . בשנת 100 ו , נכללה נצרת בנסיכות הגליל , אשר בראשה עמד טאנקרר . הוא הושיב בה כמרים אחרים והעניק תרומות יקרות ערך לכנסית הבשורה . מקובל היה על הכובשים הצלבנים , כי בשל קדושתה של נצרת , אין לכלול אותה בנחלאות פיאודאליות חילוניות . אך החלטה זו לא הוצאה מהכוח אל הפועל , משום שלא היתה תמימות דעים באשר לטיבו של הסדר זה : המנזר המקודש שעל הר תבור תבע לכלול את נצרת בתוך נחלאותיו רחבות הידיים , שהשתרעו בגליל התחתון ובעמק הירדן . נזירי הר תבור הסתמכו על מסורת ביזאנטית , לפיה נשאו אבות המנזר בתואר בישוף ; הם גרסו שתואר זה כלל גם את נצרת , העיר בה לא ישבו בישופים בתקופה הביזאנטית . ראשי הכנסיה הצלבנית בירושלים שאפו , לעומת זאת , לכונן בישופות בנצרת עצמה . כל עוד נמשכו חילוקי הדעות , שלטו נסיכי הגליל בנצרת . כאשר הלך לעולמו הנסיך איג מסנט-אומר , ( 1 105 ) נטמנה גופתו בכנסית הבשורה , וזאת במטרה להמחיש את זיקתה של נסיכות הגליל לנצרת . בשנת 1108 יישב המלך באלדווין הראשון את המחלוקת . הארכיבישופות היוונית אורתו...  אל הספר