בימי הביניים המאוחרים

במאות האחרונות ירד מעמד הכנסיה וערכה הארכיטקטוני נפגם רבות . משאת נפשם של המוסלמים , בעלי החזקה על המקום , לא היה עוד לשמרה , או להתפלל בה , אלא רק להעניק לה הגנה מינימאלית , כדי שתשמש להכנסתם הכספית ותו לא . מצב זה נמשך החל מהמאה 14-ה ואילך , ועמו התדלדל הישוב הנוצרי בבית לחם . יתר על כן , השליטים המוסלמים לא אפשרו לנוצרים לבצע את התיקונים שנדרשו בכנסיה . למצב עלוב זה של הכנסיהפרי הזנחה , שיני הזמן ופגעי מזג האויר - נוספו גם מעשים ידי אדם ; התושבים המקומיים עשו יד אחת עם השלטונות הממלוכים ואחרי כן התורכים , ביחסם הבוטה לנוצרים ולכנסיה , והחלו מפרקים מתוכה בשיטתיות את כל מה שנראה להם כבעל ערך עד כי "הכנסיה דמתה לגורן , "שדופה כהגדרתו של הנזיר פליקס פאברי ( המאה . ( 15-ה בתקופה זו , נחסם והונמך פתח הכנסיה הנוכחי , בין השאר מסיבות בטחוניות , כדי למנוע מהמוסלמים להכנס לכנסיה עם סוסיהם ... בתקופה התורכית נמשך תהליך ההרס והביזה בכנסיה . התורכים הרשו רשמית להסיר שייש מהכנסיה כדי לקשט מבנים מוסלמים ובעיקר את אלו בהר הבית בירושלים , עד כי במאה 17-ה נותרו על כנם רק אותם החלקים שהגישה אליהם היתה...  אל הספר
הוצאת ספרים אריאל