במאה הרביעית התפשטה הנצרות בארץ ישראל ועמה נבנו כנסיות רבות . כן גברה בתקופה זו תנועת הנזירות אל הארץ , ממנה הושפעה בית לחם באורח ישיר ; בין עולי הרגל הרבים שהגיעו ארצה היה הנזיר המפורסם יליד דלמטיה , הירונימוס . עמו הגיעו שתי הנזירות הנודעות , פאולה ובתה אסטוכיום , שהטביעו בהמשך את חותמן על בית לחם . הירונימוס , שהיה חוקר המקרא הנודע ביותר בזמנו , הוזמן על ידי האפיפיור כדי לתקן את תרגום המקרא ללטינית . אולם המריבות הכתתיות שפשו ברומא באותה שעה , לא יצרו את האווירה הנאותה לכך , והירונימוס , בלווית שתי הנזירות הנזכרות , עשה את דרכו לארץ ישראל . לאחר שביקרו במצרים ובמקומות המקודשים בארץ התישבו לבסוף בבית לחם , במקום שפאולה יסדה מנזר לנשים , וכן מנזר לגברים , אשר הירונימוס עמד בראשו . מקומם של מנזרים אלו איננו ידוע כיום , אך נראה שלא היו רחוקים מהכנסיה ; המסורת הפרנציסקאנית גורסת , כי הם היו במקום הכנסיה שבתחומם ( סט . קתרינה . ( הירונימוס הקדיש את מרבית עתותיו ללימודי קודש . הנודעת ביותר מבין עבודותיו היא תרגום המקרא ללטינית , הידועה בשם וולגתא והנמצאת בשימוש עד ימינו בכנסיה הרומית קאתול...
אל הספר