אחד מקווי האופי הבולטים בעיר העתיקה ( ובערים המזרחיות בכלל ) היא החלוקה לרבעים על-פי העדות . ראשית התפתחותם של הרבעים בירושלים לוטה בערפל , ומכל מקום אין הם קודמים לתקופה המוסלמית , בעת שהעדות הנוצריות השונות בירושלים התרכזו יחדיו כדי להאבק על זכויותיהן . במאה 11-ה אולצו הנוצרים שלא להתערב עוד בקרב המוסלמים , והם הצטופפו ברובם סביב כנסיית הקבר , בעוד שהמוסלמים התרכזו מצפון וממערב להר הבית . בתקופה הצלבנית נזכרים שלושה רבעים : רובע הפטריארך , הרובע הסורי ו"רובע . "ההרמינים הראשון , שהיה באזור הרובע הנוצרי של היום , סביב כנסיית הקבר , יושב על-ידי לטינים ויוונים וכלל בעיקר מוסדות דת . הרובע השני היה בצפון-מזרח העיר , מצפון להר-הבית . הוא נקרא ג'ואברי , כלומר " היהודי , '' עדות לכך שהיה מיושב לפנים על-ידי יהודים . הרובע השלישי , כפי שהשם מעיד , היה מיושב על-ידי הארמנים , והיה זהה כנראה לרובע הארמני של היום . מקורות שונים מעידים , שמרבית התושבים הלטינים שאינם אנשי דת , התגוררו באזור הרובע היהודי דהיום ובחלק הדרומי של הרובע המוסלמי . בתקופה הממלוכית ( 13 36 ) התיישבו הפרנציסקאנים בהר ציון . ...
אל הספר