האישה מתקדשת לבעלה בדרך של חופה וקידושין , כדת משה וישראל . מתחת לחופה , במעמד של מניין אנשים לפחות , עונד החתן לכלה טבעת השייכת לו , ובנוכחות שני עדים כשרים על פי ההלכה , הוא אומר לה - טרם נתינת הטבעת : "הרי את מקודשת לי בטבעת זו , כדת משה . "וישראל מאותו רגע ואילך , ובתנאי שמעשה הקידושין נעשה על פי דעתה ומרצונה החופשי , דינה של הכלה כאשת איש לכל דבר , והיא אסורה לחיות עם אדם אחר . כרי להשתחרר מכבלי הנישואין , ולהיות מותרת לאדם אחר - שאינו כהן - עליה לקבל גט פיטורין , בו נאמר במפורש : "והרי את מותרת לכל . "אדם יש דתות שאינן מאפשרות את התרת קשר הנישואין כל עוד שני בני הזוג חיים . לעומת זאת , יש דתות אחרוה שבהן קל מאוד להתיר את הקשר , ודי באמירה של הבעל שהוא משלח את אשתו , ואפילו אם זו נאמרת בעל כורחה של האישה . היהדות , להבדיל , נוקטת בשביל הזהב . היא מכירה במוסד הגירושין , אך מקפידה על הליך מסודר של כתיבת גט ומסירתו מיד הבעל ליד האישה . תהליך הגירושין חייב להיעשות במעמד שלושה דיינים המוסמכים לכך - " כל מי שאינו ידוע בטיב גיטין וקדושין , אל יהא לו עסק , "עמהם קבעו חז"ל - ובנוכחות שני ע...
אל הספר