צום עשרה בטבת הוא המוקדם מבין ארבעה הצומות שקבעו חכמים לזכר חורבן הבית . בעשרה בטבת בשנה התשיעית למלכות צדקיהו , אחרון מלכי יהודה , הגיע חיל נבוכדנאצר מלך בבל ליהודה והחל את המצור על ירושלים . שנתיים לאחר מכן , בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו , הובקעה חומת ירושלים בשבעה עשר בתמוז . שלושה שבועות לאחר מכן , בתשעה באב עלה בית המקדש בלהבות . לבסוף , בג' בתשרי , חודש וחצי לאחר החורבן , נרצח גדליה בן אחיקם , שהיה מנהיג שארית הפליטה , וכל הנותרים בארץ ירדו למצרים . את ארבעת התאריכים הללו קבעו החכמים , אנשי הכנסת הגדולה , כימי תענית - ציבור . כבר הנביא זכריה מזכיר את "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום , "העשירי כש"צום הךביעי" הוא י"ז בתמוז , שהרי תמוז הוא החודש הרביעי מניסן , "צום החמישי" הוא תשעה באב , "צום השביעי" בשלושה בתשרי , ו"צום העשירי" בעשרה בטבת . לאחר חורבן יהדות אירופה בשנים ת"ש-תש"ה , כששליש מעמנו נכחד בשואה הנוראה , החליטה הרבנות הראשית לישראל כי יש לקבוע יום אבל לזכר הנספים . מיד עם קום המדינה , בשנת תשי"ב , קבעו הרבנים הראשיים דאז - הרב הרצוג זצ"ל והרב עוזיאל זצ"ל - את צום ה...
אל הספר