עד גיל שלוש עשרה אין הילד חייב בקיום המצוות , אלא שעל הוריו מוטלת החובה לחנכו לקראתן . הפעם הראשונה שאנו נתקלים בהוראה הזו , שהחיוב במצוות מתחיל בגיל שלוש עשרה , היא במסכת אבות בפרק חמישי . שם נאמר בשם רבי יהודה בן תימא - בן שלוש עשרה למצוות . זהו הבסיס ההלכתי עליו נשענים כל הפוסקים כשהם אומרים , כי עד גיל שלוש עשרה חייב האב לחנך את בנו לתורה ולמצוות , ומגיל זה ואילך הוא עומד ברשות עצמו והופך לאדם שווה זכויות וחובות בכל תרי"ג המצוות . החל בגיל שלוש עשרה ניתן לצרף את הנער למניין לכל דבר שבקדושה : לקדיש , לקדושה , , "ברכו"ל לעלייה לתורה , ולעלייה לדוכן אם כהן הוא . יש כמה ראיות מן המקורות לכך שגיל שלוש עשרה הוא הגיל שבו הבן מתפתח והופך מילד לאיש . שתיים מן הראיות הן הכתובים האמורים לגבי יעקב ועשיו ולגבי שמעון ולוי בני יעקב . אצל יעקב ועשיו נאמר : "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ןיעקב איש תם ישב אהלים" ( בראשית כה כז . ( הכתוב מתייחס ליום בו נפטר אברהם אבינו , ובאותה שעה היו נכדיו , יעקב ועשיו , בני שלוש עשרה . בגיל זה , ביום שנפטר אברהם אבינו , הסבא הגדול , נפרדו דרכי התאומים...
אל הספר