הכרת הטוב היא תכונה יסודית במורשת היהודית . כך , למשל , בשירת " האןינו" ( דברים לב , ( משמיע משה רבנו דברי ביקורת כלפי עם ישראל על היותם כפויי טובה - "ויקזמן ישרון וי : ? . "עט גם ישעיהו הנביא פונה לעם בביקורת , ודבריו הפרושים לאורך עשרות פרקים מתחילים בטענה : "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי" ( ישעיהו א ב . ( הן דבריו של משה רבנו בערוב ימיו והן תחילת נבואתו של ישעיהו הנביא , מצביעים על כפיות הטובה כמידה שלילית ביותר , ומתייחסים להכרת הטוב כתכונה כה הגיונית וכה בסיסית , עד שמשה פותח דבריו בתמיהה : "הלה' תגמלו זאת" ( דברים שם ו , ( וישעיהו קובע שאף בעלי חיים ניחנו במידת הכרת הטוב - "ןךע שור קנהו וחמור אבוס בעליו" ( ישעיהו שם ג . ( T T : " ~ , על חשיבותה של מידת הכרת הטוב , אנו לומדים ממשה רבנו עצמו . בשתי המכות הראשונות שניחתו על מצרים , מכת רם ומכת צפרדע , נצטוו משה ואהרן להכות במטה על מימי היאור כדי שהמכה תחל . בפועל , אהרן היה זה שהיכה על היאור , ולא משה . זאת כדי שלא להיראות כפוי טובה , כיוון שהיאור כמו "שיתף פעולה" עם משה , הגן עליו ולא הטביעו במימיו בהיות משה התינוק מונח בתיבה . ...
אל הספר