הבדוים מצטיינים ברגש עמוק ובכשרון החריזה . השבטים חיים לרוב חיי הרפתקאות , ימים ולילות יבלו בדרכים ובשבילי הארץ . התופעה הבולטת ביותר בחיי התרבות של בדויי הנגב' תופעה שהיא כנראה כלל בדוי ת , היא האהבה לשירה ולדקלום . החרזן . החרזן ( שאער ' ( העובר בין משכנות הבדוים' הפיץ בחרוזיו ובלשונו השנונה את השירה והחידוד הבדוי , גבר צנוע הוא החרזן , תוי פניו מביעים רוך , עדינות ולב טוב' כוח זכרונו רב להפליא . מתקיים הוא על החרזנות לעת מצוא . כן נודע , למשל , העבד ג'יריאן , מערב אז זנגריה מסביבות ראש פנה . בשעת חתונה ואירושין' בכל שמחה' הילולה וחינגא ישמח את לב הבדוים למחצה בשיריו ובסיפוריו . הבדוים נוהגים לשלם לחרזן בעין יפה' אף מקבלים אותו בסבר פנים יפות ביותר . אוי לו לבעל הבית שאינו מקבל את החרזן בכבוד ואינו משלם לו ביד רחבה . החרזן יפרסמו ברבים ויחרוז עליו חרוזים לגנותו ויפיצם בין משכנות הבדוים' יקשור לו שם רע ויבנהו "קמצן" ( בכיל " ' ( יד קמוצה לו" ( אידו בכילה ' ( "טפיל הנהו" ( עויל הואר ' ( . ואילו בעל הבית , שהחרזן זכה להתקבל בביתו בחיבה וכאורח רצוי , הפייטן החרזן יכבדו בחרוזי שבח ותהילה ...
אל הספר