יוחנן פרס * קשה מלאכתו של המסכם . העובדה שהמילה האחרונה בידו מעמידה אותו במבחן חמור . הוא צריך להימנע ככל האפשר מדברים שיקוממו את העמית , שבמסגרת דיאלוג זה שוב אינו יכול להשיב . עם זאת , אל למסכם לטשטש קשיים וחילוקי דעות בעודו מחפש את הלקח המשותף שניתן להפיק ממה שנאמר בשלבים הקודמים של הדיאלוג . קיים ויכוח נצחי בין הפרגמטים חובבי הפשרה , המנסים להשיג את המיטב לשני העמים בנסיבות ובמגבלות הנוכחיות , לבין התהליך שפרופ' נדים רוחאנא הגדירו כפיוס , כלומר , הסדר התואם את האמת והצדק . במאמרו , ועוד יותר בתשובתו להערותיי הראשונות , מודה רוחאנא במפורש שהצעת הפיוס שלו מיועדת לעתיד הרחוק להבנתי" ) , תהליך זה יימשך דורות . (" ... נראה לי שהוא עשוי להסכים גם להנחה שאין סיכוי לקפוץ מן ההווה המדמם היישר אל הפיוס המיוחל אפשר" ) שבדרך לפיוס יגיעו הצדדים להסדר שיוכתב על ידי יחסי כוח , או לפשרה מעשית . (" ... כשם שרוחאנא שוכנע שבדרך להסדר קבע = ) פיוס < דרושה פשרה פרגמטית , כך שוכנעתי אני שבדרך לפשרה פרגמטית דרוש טיפול שורש במימד המוסרי של הקונפליקט - באמת , בצדק , באחריות ההיסטורית ובמידת הדמיון או השוני...
אל הספר