כל תקופת תרבות , המהווה חטיבה אחת המסויימת בתוך עצמה , לא זו בלבד שגילוייה ניכרים בחיים המשותפים שבמדינה , בתחומי הדת , האמנות והמדע , אלא היא טובעת את חותמה גם על החיים החברותיים . כך היל לה לתקופת ימי הביניים מנהגים ונימוסים משלה , שמקובלים היי בחצרות המושלים ובחברת האצילים , ללא הבדל גדול בין הארצות השונות , וכמו כן מעמד אזרחים בעל צורה מסויימת משלה . נימוסיה של תקיפת הריניסאנם באיטליה הם ניגודם הגמור של אלה בגופי בחינותיהם . אפילו הבסיס שהם נשענים עליו שונה לחלוטין , כיוון שבתחום החברותיות בצורותיה העליונות שוב אין מקפידים על הבדלי כיתות , ורק יש מעמד משכילים אחד , ברוח הזמן החדש , שיחוסי הלידה והמוצא אין להם השפעה בחוגו אלא אם כרוכים הם בעושר שבא לו לאדם בירושה ושבזכותו הוא פטור מטירדות הפרנסה ועתותיו בידו . אמנם אין זו הנחה מוחלטת , הואיל וההשגות המעמדיות של ימי הביניים עדיין חוזרות וניעורות במידה מרובה או מועטת , ולו רק לצורך שמירתו של שוויון כלשהו עם מעלת היחסנות של ארצות אירופה האחרות » אבל הנטייה הכללית של התקופה מכוונת היתה במפורש לקראת התמזגות המעמדות ברוח העולם המודירני . ...
אל הספר