לפרשת גילוי האדם עלינו לצרף , לבסוף , גם את ההתעניינות בתיאור החיים הממשיים ורבי החליםות של האדם . סוג הבדיחה והסאטירה כולו שבספרויות ימי הביניים אי אפשר היה לו לוותר על תיאור תמונתם של חיי יום יום , שהסתייע בה לצרכיו שלו . לא כן האיטלקים מתקופת הריניסאנס , המתארים את תמונת החיים הללו לשמה , בשל העניין שבה גופה , בשל היות החיים האלה חלק מהמון חיי תבל , המכים גלי פלאים על סביבותם . במקום הבדיחה המקנטרת ולצדה של בדיחה זו , שדרכה לשוטט בבתים וברחובות ובכפרים , כדי לספר בגנותם של קרתנים וכפריים ואנשי כמורה , אנו מוצאים כאן בספרות התחלותיו של תיאור ההוואי לאמיתו . זמן רב קודם שנדרשה אמנות הציור לעניין זה . אמנם שני הסוגים הללו , תיאור ההוואי והבדיחה שבקינטור , חוזרים ומתאחדים אחר כך לעתים קרובות , אבל אין בכך כדי לבטל את ההבדל שביניהם . כמה הוויות העולם הזה צריך היה דאנטה לראות ולהתבונן בהן בכוונת הלב ובאוות נםש , עד שהכשיר עצמו לתאר את הליכות העולם הבא תיאור של אמת מוחשית כל כך . התיאורים המפ רסמים על התכונה בבית הנשק של ויניציה , על העיוורים הסרוחים זה בצד זה בפתחי בתי הכנסיות וכיוצא באל...
אל הספר