משחיתה הרוח האיטלקית חפשית מן המעצורים שעיכבו את ההתקדמות בשאר ארצות , מפותחת בעצמיותה כדי מדרגה גבוהה ומאומנת על ידי חכמת העולם העתיק , כיוונה עצמה לגילוי העולם החיצוני וניסתה את כוחה בתיאור העולם הזה בדברים ובדמויות . כיצד מילאה האמנות את התפקיד הזה - על כך יסופר במקום אחר . בעניין מסעותיהם של האיטלקים לקצווי תבל אין אנו יכולים לטפל כאן אלא בהערה אחת כללית . מסעי הצלב פתחו את המרחקים בפני כל עמי אירופה ועוררו בכל מקום את יצר הנדודים השואף להרפתקאות . לעולם יהיה קשה לסמן את הנקודה , שבר . מצטרף יצר זה אל צמאוךהדעת או משתעבד לו שיעבוד גמור t ברם אצל האיטלקים נתרחש דבר זה לראשונה ובשלימות יתירה . אף השתתפותם של האיטלקים במםעי הצלב עצמם בחינתה שונה היתד . משל זולתם , כיוון שמאז ומעולם היתה השפעתו החינוכית של הים התיכון על תושבי חופיו שונה מחינוכם של תושבי ארצות היבשה , ומטבעם של האיטלקים שלא יכלו להיות הרפתקנים עלפי דרכם של אנשי הצפון . והנה משנעשו הללו בני בית בכל הנמלים המזרחיים של הים התיכון , בא הדבר על נקלה , ששואפי העלילה המובהקים שביניהם הצטרפו אל הזרם האדיר של חיי הנדודים המושלמי...
אל הספר