כשאנו דנים בהתנייתה של הדת על ידי התרבות , הרינו מתכוונים לשני חזיונות הנושקים זה בזה אף כי הם שונים זה מזה . ראשית כול , הדת עשויה להתהוות בחלקה על ידי האלהתה של התרבות . ושנית , אפשר לה לדת מצויה להשתנות ולמצער — להתגוון , בהשפעת תרבויותיהם של עמים שונים וזמנים שונים ! ולא עוד אלא שברבות הימים עולה מתוך התרבות ביקורת על הדת . מבחינה מיוחדת שייכת לכאן גם השפעתה החוזרת של האמנות על הדת שנזקקה לה . בדתות הקלאסיות , ואכן , ברב או במעט , בכל הפוליתיאיזמים — שהרי אלי המלחמה ועבודת האדמה היו מצויים כמעט בכל מקום —אנו מוצאים מלבד האלהה של הטבע ושל גרמי השמים גם האלהה תמימה לגמרי של ענפי תרבות מסוימים . ראשונה היא האלהת הטבע , ועליה מרכיבים לימים את האלהת התר בות . אבל לאחר שאלי הטבע נעשו אלים מוסריים ותרבותיים , סופו של צד זה שהוא מכריע . כאן אין שום ניגוד מראש בין הדת ובין התרבות , אלא שתיהן זהות זו לזו במידה מרובה . הדת מאליהה במרוצת הימים עיסוקים מרובים , ככל שהבריות רוצים , ומכנה את האלים השונים בשמות העיסוקים האלה כדי לעשותם פטרונים להם . קלות זו שביצירת אלים מעוררת הרהורים , והריהי על...
אל הספר